ערן גינון בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה בכל הנוגע לעסקת רכש של משאית מסוג ניסן, שנת ייצור 2001 ( להלן: "המשאית").

רקע כללי -

התובעת, ערן גינון בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה שעוסקת בעבודות גינון ומנהלה הינו מר ערן טויטו (להלן: "טויטו").

אין חולק כי ביום 21/9/09 רכשה התובעת מאת הנתבעת, חב' קרסו מוטורס בע"מ (להלן: "הנתבעת") את המשאית, והכל בהתאם להסכם מכירת רכב שעליו חתמו הצדדים.

לטענת התובעת, טרם רכישת המשאית מסרה לה הנתבעת מידע לגבי בדיקה שעברה המשאית ולגבי תקלות שהתגלו, תוך שהיא מבטיחה לה שאותן תקלות תטופלנה. ממשיכה וטוענת התובעת כי לאחר שהיא קיבלה לידיה את המשאית והחלה להשתמש בה נתגלו תקלות רבות ונוספות במשאית אשר נובעות ממצבה של המשאית טרם המכירה ומאי גילוי מידע מהותי לגבי המשאית טרם המכירה. התובעת עותרת לפיצוי בסך של כ-50,000 ₪.

הנתבעת מכחישה את הטענות וטוענת כי התקלות שאותרו ברכב לפני המכירה תוקנו במלואן וכי התקלות הנוספות שאליהן מתייחסת התובעת התרחשו זמן רב אחרי שהמשאית הועברה לידיו והן מהוות בלאי סביר של רכב משנת ייצור 2001, אשר נרכש ב-2009.

מסכת הראיות-

לפניי העידו טויטו (לגבי תצהירו ת/1) ומר אסף רוזנר, מנהל חטיבת המשאיות אצל הנתבעת, להלן: "רוזנר" (לגבי תצהירו נ/1).

דיון והכרעה -

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין.

האם בוצע הליך של גילוי נאות לפני מכירת הרכב ?

אין חולק כי ביום 19/9/09 ביקר טויטו בסניף הנתבעת והתעניין ברכישת המשאית וכי במעמד הביקור הוסבר לו כי המשאית נבדקה במכון אוטוטסט ביום 18/8/09 וכי בבדיקתה נתגלו מספר תקלות, אשר פורטו במסמך "טופס סיכום אחיד" (להלן: "טופס הסיכום").

אין אף חולק כי יומיים לאחר מכן, ביום 21/9/09, טיוטו שב אל הסניף ושוחח עם מר אילן שרייבר (להלן: "שרייבר"), אשר התחייב בפניו כי כל התקלות שמפורטות בטופס הסיכום כבר תוקנו על ידי הנתבעת במוסך מטעמה, מוסך ס.נ.ה בע"מ (להלן: "מוסך ס.נ.ה").

מוסכם עוד כי במעמד זה, ביום 21/9/09, שרייבר אף ציין כי קיימים שני ליקויים נוספים שנתגלו במשאית (שלא מפורטים בטופס הסיכום, במזגן ובספידומטר) והבטיח שגם שני ליקויים אלו יתוקנו על חשבון הנתבעת, עובר למסירת המשאית לידי התובעת.

במצב דברים זה, טויטו סיכם עם שרייבר את פרטי המכירה ונחתם הסכם המכר.

המשאית הועברה לידי התובעת ביום 29/9/09.

טויטו טוען כי במהלך המו"מ עם שרייבר, זה האחרון הבטיח להעביר לו את "הסטורית הטיפולים" לגבי המשאית (וראו כי בהסכם המכר מצוין שהנתבעת תעביר לתובעת את "ההסטוריה"). ממשיך וטוען טיוטו כי "ההסטוריה" לא הועברה אליו כמתחייב וכי רק במסגרת ניהול התיק, הועברו לעיונו מסמכי "ההסטוריה" ממוסך ס.נ.ה. והתברר לו כי במשאית בוצעו טיפולים משמעותיים אשר לא גולו לו - ובמיוחד הוא מפנה לכך שבחודש אוקטובר 2008 (כשנה לפני רכישת המשאית) בוצע לגביה טיפול מקיף במנוע אשר כלל שיפוץ כללי של ראש המנוע ופירוק המנוע וזאת בעלות של 15,000 ₪ (להלן: "הטיפול במנוע"). לטענתו של טויטו, המדובר במידע משמעותי שחייבים היו להביא לידיעתו וכי הדבר מלמד על כך שמצב המנוע היה פחות טוב מהמצג שהוצג לו.

אני מוצאת שיש לקבל את טענתו של טויטו בהיבט זה. נכון הוא שעובר לרכישה הציגה הנתבעת לתובעת את טופס הסיכום ונכון הוא שהתובעת בחרה שלא לשלוח את הרכב לבדיקה מטעמה, אך שתי עובדות אלו מתייחסות רק לשאלה אם היה מקום להתבסס על הבדיקה שביצעה הנתבעת, או שהיה צריך לבצע בדיקה נוספת עצמאית מטעם התובעת. שתי העובדות אינן מתייחסות לשאלה שעולה במקרה זה לגבי המצגים שחייבת היתה הנתבעת להציג בפני התובעת ובאשר להיקף חובת הגילוי.

אני סבורה שמידע חשוב באשר להיסטוריה של הרכב יש צורך להציג לקונה לפני החתימה, בלי קשר לבדיקת הרכב – ובוודאי שיש להציג אותה אם קיימת לכך התחייבות בהסכם.